במהלך המלחמה הקרה, ממלחמת קוריאה ואילך, הרשויות האמריקאיות שמרו לצמיתות על יכולת הגנה תעשייתית גבוהה מאוד, שגודלה היה מסוגל לפצות על הרס ציוד במקרה של עימות גדול, כדי לשמור על נפח לחימה כוחות קבועים גם לאורך זמן. מאז שנות ה-90, בין האופוריה שנגרמה כתוצאה מהתפרצות הגוש הסובייטי לבין הניצחון הרדיקלי נגד עיראק, התכנון התעשייתי של ארה"ב התרחק בהדרגה מהתפיסה הזו, תוך שהוא בונה את עצמו בוודאות שהמלחמות שיגיעו יהיו קצרות, רחוקות ועם מעט טביעת הרגל על הציוד. במקביל, סין יישמה בקפדנות את האסטרטגיה התעשייתית של ארה"ב של המלחמה הקרה, וכיום יש לה יכולות תעשייתיות עדיפות בהרבה מאלה של ארה"ב, מה שמספק ל-PLA חוסן רב בהרבה למעורבות לאורך זמן.
מתוך תצפית זו ערך המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, צוות חשיבה אמריקאי מחקר על היכולות האמיתיות של התעשייה הביטחונית כיום לתמוך בהתחייבות ארוכת טווח, והמסקנות רחוקות מלהיות מעודדות, אם כי הן לא מפתיעות. לפיכך, יידרשו בממוצע 8,5 שנים של ייצור תעשייתי כדי להחליף את הציוד שנמצא כעת בשירות. אבל נתון זה מחפה על פערים משמעותיים מאוד, שכן ייקח רק 3 וחצי שנים להחליף את היכולות הלוגיסטיות של צבאות ארה"ב, בעוד שייקח יותר מ-1 שנה לחדש את צי הצי האמריקני, אפילו בזמן כבר התגלו חולשות משמעותיות מבחינת יכולות התיקון. למעשה, במקרה של סכסוך גדול, השמדת ספינה צריכה להיחשב כ"סופית", התנגדות קבועה לדוקטרינת המלחמה הקרה האמריקאית.
שאר מאמר זה מיועד למנויים בלבד
לס מנויים קלאסיים לספק גישה ל
כל המאמרים ללא פרסום, החל מ-€1,99.
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל- ניוזלטר Meta-Defense לקבל את
מאמרי האופנה האחרונים יומי או שבועי